1. לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות שהביאו הצדדים בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לזכות את הנאשם, מחמת הספק, מהעבירות שיוחסו לו בשני האישומים שבכתב האישום. להלן יובא מהלך הכרעת הדין.
2. באישום הראשון שבכתב האישום הואשם הנאשם בביצוע עבירה של שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן-
חוק העונשין). על פי האמור בכתב האישום, ביום 13.8.02, בסמוך לשעה 13:30, נכנס הנאשם ביחד עם מוסטפא אבו סביח ואחיו, נור אבו סביח (להלן-
השודדים), לחנות תכשיטים ברח' א-זהרה בירושלים, כשהם מרכיבים משקפי שמש כהים ומחזיקים ברשותם שני אקדחים. השודדים כיוונו את האקדחים לעבר בעלת החנות, הגב' הנא נאבלסי (להלן-
גב'
נאבלסי) ולעבר עובד החנות, מר איאד עותמאן (להלן-
מר
עותמאן), והורו להם לפתוח את הכספת שהייתה מותקנת בקיר החנות. השודדים לקחו מהכספת תכשיטים רבים וכן כסף מזומן בסך 20,000 ש"ח ו- 10,000 דולר. בנוסף לקחו השודדים מהחנות 5 מגשים שעליהם היו תכשיטי זהב שונים. שלל השוד הוכנס לתוך שקית ניילון שהשודדים הביאו עימם. השודדים נמלטו מהחנות כשברשותם שלל השוד.
באישום השני שבכתב האישום הואשם הנאשם בביצוע עבירות של יריות באזור מגורים, לפי סעיף 340א לחוק העונשין; שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, ושהייה בלתי חוקית, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952. על פי האמור בכתב האישום, בהמשך לאירוע השוד המתואר באישום הראשון, החלו עותמאן ועוברי אורח לרדוף אחרי השודדים הנמלטים. השודדים שביקשו למנוע את תפיסתם ירו יריות באוויר. כמו כן, מוסטפא אבו סביח ירה מספר כדורים לעבר עותמאן ועוברי האורח האחרים. תוך כדי מנוסתם, הגיעו השודדים לרכב מסוג סובארו שבו נהג מר נזיה אלעמלי (להלן-
רכב הסובארו). השודדים הורו לנהג באיומי אקדח לרדת מהרכב, ולאחר מכן, תוך שהם ממשיכים לירות לעבר הדולקים אחריהם, נכנסו לרכב ונסעו מהמקום. בעת שביצע הנאשם את המעשים האמורים לעיל הוא שהה בישראל ללא היתר כדין.
3. למען הסדר הטוב יובהר כבר עתה, כי החקירה וההליכים המשפטיים הנוגעים לאירועים המתוארים בכתב האישום התנהלו בשני שלבים. בשלב הראשון, בשנת 2002, בסמוך להתרחשות האירועים, נתפסו ונעצרו נור ומוסטפא אבו סביח והועמדו לדין. האחים אבו סביח הודו והורשעו במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיוחסו להם מבלי שנשמעו ראיות בעניינם. בשלב השני, בשנת 2004, נעצר הנאשם בחשד למעורבות באירועים האמורים בכתב האישום.
4. בתשובתו לכתב האישום כפר הנאשם בכל העובדות המייחסות לו מעורבות באירועים האמורים בכתב האישום. הנאשם השיב, כי לא נכח במקום ובמועד האמורים בכתב האישום ולא נטל כל חלק באירועי השוד. הנאשם לא כפר בהתקיימותם של אירועי השוד, כשלעצמם, ככל שלא מיוחסת לו מעורבות בהם. מכאן, המחלוקת היחידה בין הצדדים התייחסה לשאלת הוכחת מעורבותו של הנאשם באירועים המתוארים בכתב האישום.
ראיות המאשימה
5. המאשימה מבקשת לבסס את מעורבות הנאשם באירועים האמורים בכתב האישום באמצעות שתי ראיות מרכזיות. האחת, זיהוי הנאשם במסדר זיהוי חי על ידי הגב' נאבלסי. השנייה, גילוי טביעת אצבע של הנאשם על שקית ניילון החשודה כקשורה לאירוע השוד. לטענת המאשימה, יש בכל אחת מראיות אלה לבדן, ובוודאי בהצטברותן, כדי להוכיח מעבר לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם.
6. הראיה המרכזית הראשונה באמצעותה מבקשת המאשימה להוכיח כי הנאשם השתתף בשוד מבוססת על זיהוי הנאשם על ידי גב' נאבלסי במסדר זיהוי חי שנערך ביום 18.8.04. המאשימה העידה בעניין זה את הגב' נאבלסי, וכן שני שוטרים שלקחו חלק בעריכת מסדר הזיהוי, רפ"ק אלי כהן ורס"ר אודי הללי.
7. הגב' נאבלסי מסרה בעדותה, כי היא עובדת בחנות תכשיטים הנמצאת בבעלותה ובבעלות בעלה מזה כ- 15 שנים. ביום האירוע, 13.8.02, נכנסו לחנות שלושה אנשים כששני אקדחים בידיהם. אחד השודדים נשאר עומד בפתח החנות, השני כיוון את אקדחו לעברה והשלישי כיוון את אקדחו לכיוון עובד החנות מר עותמאן. אחד השודדים הורה לה לפתוח את כספת החנות ורוקן את תכולת הכספת לתוך שקית גדולה, בצבע לבן, עמה נכנסו השודדים לחנות. בנוסף, רוקנו השודדים את תכולת הויטרינה שבחלון החנות. השודד שעמד בדלת קרא לחבריו לסיים והשלושה נמלטו כשברשותם שלל השוד. מר עותמאן יצא מהחנות ורדף אחרי השודדים הנמלטים. בסופו של יום, חלק קטן מהתכשיטים שנגנבו הוחזר לגב' נאבלסי על ידי המשטרה.
אשר לתיאור השודדים ולתפקידם במהלך השוד מסרה הגב' נאבלסי, כי השודדים לבשו חולצות בצבע לבן ומכנסי ג'ינס, אם כי לא זכרה אם כל השודדים לבשו אותו הלבוש. השודדים לא היו רעולי פנים, והעדה לא זכרה אם מי מהם חבש כובע לראשו או אם הרכיבו משקפיים שחורים (עמ' 44 שורות 25-31, עמ' 50 שורה 27). העדה אמרה כי אחד השודדים היה ג'ינג'י והוסיפה, כי "
אולי היו להם פאות על הראש" (עמ' 45 שורה 2). לשודדים לא היה סימן מזהה מיוחד בפניהם (עמ' 49 שורה 29). כאשר נשאלה הגב' נאבלסי בחקירה הראשית מה היה חלקו של כל אחד מן השודדים בשוד, אמרה: "
כל אחד ותפקידו: הגבוה היה עומד בפתח הדלת שמו אני לא יודעת הוא אחד מאבו סביח. השני, אח שלו כיוון את האקדח לכיוון שלי עם השקית ביד. הנאשם הוא השלישי (מצביעה על הנאשם) הרים את האקדח וכיוון לאיאד. ושניהם השתתפו יחד בפתיחת הכספת ולקחת את התכולה ולברוח" (עמ' 41 שורות 29-31 ועמ' 42 שורה 1).
הגב' נאבלסי זיהתה את מוסטפא אבו סביח כמי שהשתתף בשוד במסדר זיהוי חי שנערך בשנת 2002, שבוע לאחר אירוע השוד, כשודד שכיוון לעברה את האקדח והורה לה לפתוח את הכספת (עמ' 49 שורה 26). לדבריה, מוסטפא אבו סביח לא עטה כפפות על ידיו והוא זה שהכניס את התכשיטים לתוך השקית הלבנה (עמ' 43 שורה 13). במשטרה מסרה העדה, כי למוסטפא אבו סביח היה עור בצבע בהיר ושיער ג'ינג'י, ואולם במקום אחר בהודעתה תיארה את כל השודדים כבהירים בעלי שיער ג'ינג'י (עמ' 50 שורה 6). חשוב לציין, כי לאחר אירוע השוד לא ראתה הגב' נאבלסי את נור אבו סביח, שכן מצבו הרפואי לא איפשר עריכת מסדר זיהוי (סימן כ' ל-ת/18). כמו כן, הגב' נאבלסי לא נדרשה למסור עדות במשפטם של האחים אבו סביח אשר הגיעו להסדר טיעון לפני שמיעת הראיות (עמ' 48 שורה 19-26).
את הנאשם ראתה הגב' נאבלסי לראשונה מאז אירוע השוד שנתיים לאחר מכן, בשנת 2004, כאשר זיהתה אותו במסדר זיהוי חי. הנאשם זוהה על ידה כשודד שכיוון את נשקו לעבר מר עותאמן ונטל חלק בפתיחת הכספת וריקונה (עמ' 41 שורות 29-31 ועמ' 42 שורה 1). העדה אמרה, כי זיהתה את הנאשם על פי עיניו, מצחו וצורת ראשו: "
העיניים שלו גדולות. הפנים שלו כמו ביצה. זה הכל" (עמ' 42 שורה 24, וכן בעמ' 51 שורה 18). דמותו של הנאשם נחקקה בראשה בשל כך שהמדובר היה באירוע טראומתי. "
כל בחור שנכנס ומרים אקדח אף פעם לא נעלם מהזיכרון" (עמ' 42 שורה 21).
עוד מסרה הגב' נאבלסי, כי לאחר האירועים הגיעו לאוזנה, מפי אנשים זרים, שמות של חשודים אפשריים בביצוע מעשה השוד. בין השאר הוזכרו בפניה שמות ממשפחת אבו סביח וממשפחת ג'עברי (שם משפחתו של הנאשם). העדה ציינה, כי מעולם לא הוצגו בפניה תמונות של חשודים אפשריים. לאחר שזיהתה את הנאשם במסדר הזיהוי ונאמר לה ששם משפחתו הוא ג'עברי, קישרה את שמו לשמועות ששמעה.
8. השוטר רפ"ק אלי כהן, אשר שימש כקצין האחראי למסדרי הזיהוי, והשוטר רס"ר אודי הללי, שערך את הפרוטוקולים של מסדרי הזיהוי, העידו מטעם המאשימה על האופן שבו נערכו מסדרי הזיהוי החי לגב' נאבלסי ולמר עותמאן ביום 18.8.04.
מפרוטוקול מסדר הזיהוי שנערך לגב' נאבלסי (ת/9) עולה, כי הגב' נאבלסי זיהתה את הנאשם והצביעה עליו כאחד האנשים שלקחו חלק באירוע השוד: "
הבחור מספר 5 ואני בטוחה ב- 100% שזה האדם ששדד אותי", "
אני זוכרת שלישייה 2 עם נשק ואחד עמד בפתח החנות אני זוכרת אותם היטב". לעומת זאת, מפרוטוקול מסדר הזיהוי שנערך למר עותמאן (ת/10) עולה, כי מר עותמאן לא זיהה איש מהניצבים כאחד השודדים.
בנוסף להגשת מסמכי מסדרי הזיהוי באמצעותם, התמקדה עדות השוטרים כהן והללי בבית המשפט בניסיון להסביר שגגה שנפלה ברישום מספר הניצבים בפרוטוקולי מסדרי הזיהוי שנערכו לגב' נאבלסי ולמר עותמאן, ושיש בה, לכאורה, כדי לפגוע בתקינות מסדרי הזיהוי. על פי עדות השוטרים כהן והללי, בשני מסדרי הזיהוי הועמדו כניצבים 7 אנשים, פרט לנאשם, אשר שמם נרשם בטיוטה ראשונית (ת/12). לאחר מכן, בעת עריכת פרוטוקולי המסדרים, הושמט בטעות שמו של אחד הניצבים, איברהים פקייה (ת/15), שנכח בפועל במסדרים, כך שברשימת הניצבים בפרוטוקולים של שני המסדרים נרשמו רק שמותיהם של 6 ניצבים, פרט לנאשם. השוטר כהן הבהיר, כי חזר ובדק את הפרוטוקולים של מסדרי הזיהוי אל מול צילומי המסדרים (ת/11) שמהם עולה, כי בפועל נכחו במסדרים 7 ניצבים פרט לנאשם, כנדרש על פי הדין (עמ' 34 שורות 5-11). בעדותם הבהירו השוטרים כהן והללי, כי פרט לטעות טכנית זו שנפלה בפרוטוקולי מסדרי הזיהוי, כל שאר כללי עריכת המסדרים נשמרו בקפידה.
עד כאן ראיות התביעה באשר לזיהוי הנאשם באמצעות מסדר הזיהוי.
9. הראיה המרכזית השנייה באמצעותה מבקשת המאשימה להוכיח את מעורבותו של הנאשם בשוד מבוססת על גילוי טביעת אצבע של הנאשם על שקית ניילון שנמצאה ברכב הסובארו, באמצעותו נמלטו השודדים, כאמור בכתב האישום.
10. המאשימה העידה בעניין זה את טכנאי הזיהוי, השוטר דרור כהן ואת מומחה מז"פ, השוטר אלי דיין.